בית הכנסת הישן בבית הספר לקצינים היה קטן ואוכלוסיית המתפללים "סבלה" מחוסר מקום וממבנה ישן ורעוע.

ביוזמתו של אל"מ עזרא דואניאס, ראש מחלקת תשתיות בזרוע יבשה לשיפור התשתיות בבית הספר לקצינים, סוכם עם מפקד בית הספק לקצינים וקרן ליבי על בניית בית כנסת חדש לציבור הצוערים בבית הספר לקצונה.

אל"מ דואניאס ביצע איגום תקציבי לפרויקט בשיתוף תורמים ותקציב זרוע ישבה וניהל את הפרויקט המיוחד מתוך הכרה בצורך למבנה בית כנסת גדול שייתן מענה לכלל הצוערים בבית הכנסת לקצינים (בה"ד 1).

לאחר החלטה על הקמת מבנה חדש סוכם צוות מתכננים בראשות האדריכל אלי ארמון.

בית הכנסת החדש שנחנך לאחרונה בבסיס ההדרכה לקצינים של צה"ל (בה"ד 1) משקף את השינוי הדמוגרפי שעובר על הצבא בעשורים האחרונים.

מספר הקצינים הדתיים גדל באופן משמעותי ובטקסי הסיום האחרונים הגיעו מספרם לכשליש מכלל הצוערים. בית הכנסת הקיים בבסיס, יצירה אוונגדרית איקונית באדריכלות הישראלית, הכיל כ-50 מקומות והיה קטן מדי עבור ציבור המתפללים. לפיכך צה"ל החליט לבנות לצדו מבנה חדש ולהפוך את המבנה הישן למרכז מורשת.

בה"ד 1, שחגג לאחרונה 40 שנה להקמתו, הוא אתר אדריכלי נדיר, אייקון מודרניסטי יחיד במינו ומשומר היטב. הבסיס הוקם מצפון למצפה רמון ב-1968 על פי תוכניתם של האדריכלים אלפרד נוימן, אלדר שרון וצבי הקר. מרכז הבסיס מורכב מבניין-על ריבועי, שכל אחת מצלעותיו היא מבנה באורך של מאה מטרים. בין המבנים שקוע מגרש המסדרים הענק, קודש הקודשים הצבאי של המקום שהירידה אליו אסורה בפקודה, למעט טקסי הסיום של קורס הקצינים.

בית הכנסת הישן ממוקם מחוץ למתחם המסדרים ומאופיין בשפה צורנית ייחודית של משושים מרחביים. הרעיון שהוביל את תכנון בית הכנסת החדש נבע מסיפור הסנה הבוער מספר שמות. האדריכל אלי ארמון מסביר שהסנה מסמל את שליחותו של הקצין וכי צורתו הייחודית של הבניין נועדה לדמות את להבות האש האופפות את המתפללים. הבניין ממוקם כחיץ חזותי ופיסי בין מתחם המגורים, הלימודים והמסדרים לבין אולם הספורט, בנקודה הגבוהה ביותר בבסיס הבולטת מקרוב ומרחוק. בשונה מהבניינים האחרים הוא סוטה מהרשת הגיאומטרית הנוקשה ומופנה לירושלים, לכיוון צפון-מזרח. "בבה"ד 1 קידשו את רחבת המסדרים, אבל אני רוצה לחבר את החיילים גם לקודש האמיתי שנמצא פה", מסביר ארמון במהלך סיור במקום, "זאת הסיבה שאפשר לראות את בית הכנסת מהרחבה ולהפך".

אולם התפילה מורם מעל הקרקע ומונח על קוביית בטון שמכילה בית מדרש ולשכת רב, כמעין ניתוק סמלי בין קודש לחול. גרמי מדרגות טקסיים ממוקמים בשני צדי המבנה כדי ליצור חוויית כניסה מרשימה. האולם עצמו בנוי מ-24 "להבות" מבטון בעובי 20 ס"מ שיוצרו בתהליך מתועש ושונעו לאתר. ה"להבות" הורכבו על גבי שלד בטון באמצעות ברגים ומוטות פלדה, והחללים שביניהן "מולאו" בחלונות זכוכית קבועים ללא פרופילים נראים לעין. על מנת לחזק עוד יותר את המתח שבין הבטון המאסיבי לבין הפתחים נתלתה התקרה מכל צדדיה, תוך פתיחת אור טבעי אל תוך אולם התפילה.

הצורה הייחודית של בית הכנסת חייבה את ארמון להשתמש במגוון חומרים מצומצם. בראש ובראשונה בטון, שמהווה מצע מוצלח למשחקים מסקרנים בין אור וצל ("אין אופציה אחרת בבה"ד 1"). בחללי הפנים נעשה שימוש בזכוכית, עץ ורצפה מאבן מקומית. בעבור הצוערים תוכננו מושבים מיוחדים עם מתקנים להנחת הנשק האישי בזמן התפילה.

ארמון משוכנע שהסימבוליזם הבוטה של המבנה הוא הדבר הנכון במקום הנכון. "האש משמשת כיצוג של הרבה מאוד דברים ביהדות ובצבא. תסתכל על עמוד האש ההולך לפני המחנה או על השמות שהעניקו לעוצבות של צה"ל. לאש יש משמעות מאוד גדולה בקרב. כשקצין עומד בבית הכנסת ומתפלל בתוך אהבות השליחות יש לזה משמעות מאוד חזקה".

הסמליות גלשה גם אל אולם התפילה. מנורות הפלורסנט, למשל, קובצו יחד כדי ליצור צורה של מנורה, ושורת רפפות אקוסטיות לבנות מעל ארון הקודש מזכירות לארמון את סולם יעקב. "אני חושב שכשאתה בונה בית כנסת לקצין היהודי הלוחם ואתה בונה את זה במרכז הערכים של הצבא, אתה צריך לתת את הסימבוליזם הכי גדול שאתה יכול. זה אנטי של כל מה שקיים מסביב".

http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1042,209,56667,.aspx